חשבון נפש אחד, סמסטר שנגמר ובלוג....

עוד סמסטר נגמר, ואתו גם עוד שלב במשימת הבלוג.....

הסמסטר הזה חוויית הבלוג בשבילי לא הייתה "הכי הכי" כמו שהילדים אומרים...

והיו לכך מספר סיבות: אם אשתמש בשפה של הקורס שיטות מחקר, היו סיבות שקשורות לנחקר (ז"א לי), סיבות שקשורות למחקר (ז"א לבלוג), סיבות שקשורות לתקופה, וסתם סיבות שלא קשורות לשום דבר...

אני אתחיל עם הסיבות שקשורות אליי: התחלתי את משימת הבלוג בשמחה ובששון, הרגשתי שזהו הקורס בשבילי, אני באה מהתחום של החינוך הלשוני והכתיבה כחלק מהחינוך הלשוני הוא תחום שמעניין אותי , שאני שואלת בו את הכי הרבה שאלות, למה זה קשה? איך לגרום לילדים לאהוב אותו? ובכלל אני מתעסקת אתו הרבה? אז למה זה היה לי כל קשה? אולי בגלל שאמרו לי מה לכתוב? אולי בגלל שהמשוב של הסמסטר הראשון הוריד לי את המוטיבציה ? בכל אופן היה לי הסמסטר הזה מאוד קשה לכתוב , היו לי הרבה נושאים לכתוב עליהם אבל ההנחיה של איך הבלוג צריך להיות חסמה לי את יכולת הכתיבה. פתאום במקום לכתוב כמו שהייתי רוצה הייתי מונחית ע"י גבולות משהו שהוא די חוסם לי את היצירתיות אני אוהבת לכתוב בשביל לכתוב.....

סיבות שקשורות לבלוג:   זה מתחיל עם הכמות, כל שבוע צריך לכתוב מה שלפי דעתי מוריד מהאיכות, כמו שכבר כתבתי היו לי הרבה נושאים , רציתי שהם יהיו רלוונטיים , מעניינים , רציתי לכתוב לא רק בשביל לכתוב, היו נושאים שכולם כתבו עליהם ושוב לא מתאים לי להיות כמו כולם...

סיבות שקשורות לתקופה: מבחינה אישית זו הייתה תקופה קשה, אבי חלה והייתי עסוקה בחלוקת הזמן בין העבודה, הלימודים ובית חולים דבר שהקשה עליי מאוד, להגיע הביתה בלילה ולהתחיל לכתוב בסדר חשיבה גבוה די מסובך וקשה , היו ימים שיכולתי לכתוב רק כמה אני חולמת על הכרית....

וסתם סיבות... זו הייתה משימה לא פשוטה בין כל כמות המשימות.......

בכל אופן חשבון הנפש הובן ופנינו לשנה החדשה, לסמסטר החדש....

בראשי המון רעיונות חדשים ומעניינים , מקווה ליישם אותם ולמצוא להם אחיזה במאמרים....

שמחתי לראות את הדיונים שמלומדים קיימו על הרשומה שלי בנוגע לפייסבוק וחקר המוח.....

מקווה להמשיך לכתוב ושאחרים יקראו........יותר נכון יעניין אותם לקרוא.....

שנה טובה ומתוקה לכולם......

מצגת או לא?

במסגרת עבודתי במרכז פסג"ה אני מתבקשת לעיתים להציג את עבודתנו, לרוב אבחר להציג את עבודתי בעזרת מצגת. זה נראה לי הכלי המתאים להעביר את המסרים שעליי להעביר.

אבל כל פעם אני מוצאת את עצמי מנסה ל"המציא את הגלגל, להיות יצירתית יותר, אולי אפילו חדשנית יותר.

בחיפושיי אחריי רקעים משמעותיים, גופנים מיוחדים מצאתי את מאמרו של מורד שטרן על טיפים למצגת שלא תרדים אף אחד.

1.      ככל שתכתוב פחות תשיג יותר, פחות מלל , פחות זמן , אין צורך לכתוב המון , הקהל יודע לקרוא.

2.      תמונות , מעט טקסט הרבה תמונות, לא הרבה תמונות בשקופית אחת אבל גדולות וברורות.

3.      סרטונים רלוונטיים ומצחיקים מכניסים פלפל למצגות...

4.      להתנסות על קהל מוכר וידידותי ולקבל את ההערות שלהם בחיוך.

5.      להסתכל לאנשים בעיניים ולא על המצגת.

6.      להתכונן וללמוד מהטובים ביותר. (זה הויכוח שיש לי תמיד עם המנהלת שלי היא אוהבת לעשות חזרות אני חושבת מיותר..(  

המאמר נתן לי עוד נקודת מבט , נוסף על הצבעים , הגדלים , לפעמים אפילו לשקול אם בכלל זה המקום למצגות.

המורים היום ממהרים להשתמש בכלי הזה ולא בודקים אם להקרין את המצגת לימודית בשיעור כאמצעי המחשה ו/או  כפתיחה לדיון

אולי ניתן בכלל להעלות את המצגת לאתר ולפורום – לצפייה עצמית של התלמידים כפתיח למשימה ו/או כמקור מידע, אליו יצטרכו להתייחס במסגרת המשימה

מה אני רוצה להשיג?

הם לא מפעילים חשיבה על ה"ערך המוסף" – מה ניתן להשיג באמצעות המצגת שלא ניתן להשיג בשיעור "רגיל"

ועוד לא נכנסנו לוויכוח של איזה כלי : powerpoint, prezi, keynote ובטוח יש עוד כלי רבים.....

אבל זה כבר נושא לרשומה אחרת......

לסיכום : אפשר להגיד שהיד קלה על ההדק בנושא מצגות , אני הייתי רוצה לראות את זה אחרת...

אולי נלמד מהטוב ביותר: הסוד מאחורי המצגת של מנכ"ל אפל