שנה טובה ומתוקה

מי מאיתנו אינו מתגעגע אל "השנים הטובות" ההן, פעם קצת מזמן נהגנו לשלוח אגרות ברכה איש לרעהו בפרוס השנה החדשה....

ושוב ראש השנה מגיע... ואיתו המחשבה איך נברך את חברינו ומשפחתנו לקראת השנה החדשה....

כשהיינו ילדים הייתה חנות קטנה של איגרות ברכה, הוא היה מוציא שולחן החוצה , מסדר את איגרות הברכה על השולחן בתוך קופסא שהייתה מחולקת לתאים , כל תא והאיגרת שבו, מסודרות על פי המחיר שלהם.. מהפשוטה ביותר עד המפוארת ביותר זאת עם "הזהבים" ...

היינו לוקחים את דמי הכיס שלנו והולכים לקנות איגרות ברכה , סופרים כמה אנחנו צריכים וזה לא היה מאות כי לא יכולנו לקנות מאות זה היה לכמה בודדים מיוחדים.....

והיום..... מגיע ראש השנה .... במקרה הטוב אנחנו מחפשים איזה תמונה יפה ומצרפים לה את ברכתנו, ובמקרה האחר אנחנו פשוט כותבים "שנה טובה ומתוקה" ושולחים לרשימת התפוצה במייל, מפרסמים פוסט בפייסבוק או שולחים הודעת SMS שלפעמים בגלל העומס מגיעה אחרי ראש השנה....

מספרת המשוררת אדלינה קליין. "היום מקבלים בדואר רק קנסות ובקשות לתשלום של חשבונות. זה לא מעניין בכלל. פעם מבין כל המסה הזו היו מוציאים מתיבת הדואר ברכת 'שנה טובה' יפיפייה".

אז שוב מה עשתה לנו הטכנולוגיה? את החיים קלים יותר? פחות צורך לתקשורת בין אישית?

חסכה לנו כסף נכון, חסכה גם זמן כי לא צריך לצאת מהבית לחפש איגרות ברכה אבל ...

גדי מלכה במאמרו: "השפעת טכנולוגיה והמחשוב על סגנון החיים" טוען המחשב יהרוס כל חברה שהכרנו, יגרום להקמתה של חברה שמאופיינת בעצלות ותפקוד לקוי. העבודה והלימודים ייעשו מהבית או במשרד ובכך יגרום לפרט מצבים של בדידות וחוסר תקשורת עם החברה. מה שאומר אם נקשר לעניין אגרות הברכה , לאט לאט אפילו לברך שנה טובה יעלם מהעולם בגלל הטכנולוגיה....

לעומתו ד"ר ליאת בן דוד במאמרה:" חיים בעולם טכנולוגי", טענה משחר האנושות ועד היום, הטכנולוגיה היא בבחינת ראי להתפתחות חיי האדם בכלל והתרבות האנושית בפרט. מה שאומר שלא נוכל לברוח מהטכנולוגיה, כי האדם מתפתח, הטכנולוגיה מתפתחת והכל משתנה.

 

אני מצד אחד מסכימה לדבריה של ד"ר ליאת אנחנו לא יכולים לברוח מהטכנולוגיה, אנחנו לא יכולים להישאר בחוץ, אך אני גם מסכימה עם גדי שיש דברים שאליהם אסור להכניס את הטכנולוגיה.

אני עדיין חולמת על לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בפנים את האיגרת המוזהבת הנפתחת עם היונה ובה ברכת שנה טובה בכתב יד, את זה לעולם לא ארצה לשנות.

על אגרות הברכה הישנות והטובות ynet דעתו של כתב  

ההיסטוריה של איגרות הברכה: http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30217

ההפרעה הפסיכו דיגיטאלית שלי

בחיפושיי אחרי נושא לרשומה השבוע נתקלתי במאמר מעניין במגזין TheMarker:

המאמר נקרא: שלח לי שקט/ כך תשימו קץ להפרעות הפסיכו דיגיטליות שלכם. נושאו הוא סמארטפון, האימייל והפייסבוק שלא נותנים לנו מנוח; הם פוגעים לא רק בפרודוקטיביות שלנו, אלא גם במעמקי הנפש וביחסים חברתיים. ושהגיע הזמן לטפל בהפרעה הפסיכו דיגיטלית ולהקל על העומס בעולם המחובר.

הוא מתאר כיצד כל הכלים הטכנולוגיים השתלטו לנו על החיים, וכיצד תופעות שלא היו קיימות נוצרות כתוצאה, מהאובססיה סביבם...

ואז יום אחד בפתחי את הרדיו בבוקר שמעתי איך גם שם נערך דיון על אותו מחקר בדיוק, החוקר דיבר על העובדה שהמוח שלנו מחפש לו תעסוקה כל הזמן ואם אין לא את זה הוא מרגיש אי נוחות ולכן הצורך לחפש תעסוקה כל הזמן. כמה עלינו לתת למוח שלנו לעיתים לנוח כדי שיוכל להתחדש ולמצוא רעיונות חדשים.

חשבתם פעם כמה פעמים ביום אתם בודקים את הטלפון שלכם? תופתעו לדעת שלפחות 150 פעם....

או כמה פעמים ביום אתם בודקים אם הגיע אליכם מייל או לא? פעם היינו צריכים לחכות להגיע למשרד או הביתה כדי לבדוק היום אנחנו עושים את זה אפילו ברמזור.

אתם זוכרים את התופעה של אימא שמנדנדת את הילד שלה כדי שיירדם, באיזה שלב לכל אימא קרה שהיא נדנדה עגלה ריקה.

אותו דבר קורה לנו עם הפלאפון אפילו שהוא לא מצלצל אנחנו כבר שומעים את הרטט שלו בכיס.

וכמה כמונו שלא יכלו ללא שעון לא עונדים היום שעון כלל אלא משתמשים בשעון של הפלאפון?

למה אנחנו לא נהנים מהכיף של לבהות לפעמים ולא לעשות כלום?

בשנה שעברה נסעתי לטיול עם הילדים שלי בהתחלה היה לי פלאפון , סמארטפון יותר נכון, כל עצירה כל רגע הייתי עסוקה בלבדוק אם הגיע מייל אם הגיעה הודעה .... באחד הימים הוא הפסיק לפעול... בהתחלה ההרגשה הייתה של חוסר אונים מה אני אעשה עכשיו? מחוסר ברירה השלמתי עם הרעיון .... נוכחתי לדעת שהטיול היה מהנה יותר ולא תלוי עדכון פשוט כמו פעם...

המאמר מציג אפילו תופעות פיזיות שקורות לנו בעקבות השימוש , חוסר ריכוז, חוזר קשב....

המאמר מציג את מחברת הספר "מלכודת ההסחה", פראן בות, שמציעה לשקול "גמילה דיגיטלית".

כמו לענוד שעון בחזרה, כמו לכבות את הסלולארי בלילה, כמו לא להשתמש באמצעים דיגיטליים בסופי שבוע....

אני חושבת שאלו רעיונות טובים , השאלה אם אני מסוגלת? היום זה נראה לי מאוד קשה , אבל אם נחזור לסיפור של החופש זה אכן אפשרי....

מה שבטוח שאני מסכימה למשפט האחרון שאומר: בין אם באמצעים טכנולוגיים ובין אם באמצעים התנהגותיים, די ברור שהטכנולוגיה קצת יצאה משליטה. ריסון המפלצת הדיגיטלית חשוב לפרודוקטיביות שלנו בעבודה, אבל גם לאיזון הנפשי שלנו ולמערכות היחסים עם היקרים לנו.

הקיץ כולנו דיגיטליים

חודש יולי ! כשאני הייתי ילדה זה היה הזמן לקייטנות , לבריכה , לים, גזירות הדבקות....

השנה, בהובלת אגף טכנולוגיות מידע במנהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך יזמו קייטנותווירטואליות. הרציונל מאחורי יוזמה זו נבע מהרצון לחבר בין השהייה של תלמידים במחשב, באינטרנט ובעולם המקוון לפעילות למידה ערכית בחופשה תוך כדי השבחת אוריינות המחשב, על ידי לימוד מיומנויות וכלי טכנולוגיים חדשים.

הקייטנה  תאפשר לתלמידים לגלות וללמוד טכנולוגיות תקשורת ומידע חדשניות ומעשיות תוך השבחת אוריינות המחשב והמידע שלהם.

אני שואלת את עצמי? איפה המלחמה שלנו על היכולות החברתיות של הילדים? באחת הרשומות דיברתי על החיבור לילדים מהמקום שלהם , אבל במקרה הזה אני אשאל עד כמה?

מתי המשחק של הילד במחשב חוצה את קו הגבול בין כיף לבין התמכרות מסוכנת?

האם זה בסדר שאנחנו ההורים במקום להגביל את הילדים בשעות מחשב , נהיה אלה שנרשום אותם לקייטנות האלה? במקום לגרום להם לצאת לטבע נשאיר אותם שוב כזומבים מול המחשב באמתלה שהם משביחים את היכולות האורייניות שלהם.

לין גרנרוט קפלן בכתבתה האם הילד שלך מכור למחשב? טוענת שאין הגדרה ברורה לגבי הגבולות , אבל יש הסכמה שכל הורה יודע, או לפחות צריך לדעת ,את הגבול של ילדו.

בכתבה מסופר על מחקר שנעשה על ידי משרד החינוך בקרב 17,000 תלמידים ביחס לשימוש במחשב. 67% מההורים מתירים שימוש במחשב ללא הגבלה 62% אינם משוחחים כלל על מה שהילדים שלהם עושים במחשב.

נתונים, שמחזק את הטענה שההורים הם האשמים.

אם כך, מדוע משרד החינוך יוזם קייטנות מחשב בקיץ? למה משרד החינוך מעודד תלמידים להשתתף בקייטנות כאשר כל ילד שישתתף יועבר שמו למנהל בית הספר ואז אולי יקבל ציון טוב יותר?, יוכל להיות נאמן מחשב? להוביל את חבריו? ומה עם אלו שהלכו לים ? שמם גם יועבר למנהל?

מכל מה שנאמר אפשר לחשוב שאני לא בעד המחשב ואני לא בעד הטכנולוגיה....

אני כן בעד המחשב וטכנולוגיה אבל הייתי רוצה לראות את הילדים בקיץ משחקים בחוץ, הולכים לים ולבריכה , קוראים ספרים ושאת המחשב ישאירו קצת בצד . יהיה להם מספיק זמן גם בשבילו.....

פייסבוק והקשר לחקר המוח

האם השימוש באינטרנט, ובעיקר הפייסבוק גורמים לשינוי במוח האדם?

בשיטוטי בחיפוש נושא לכתיבה בבלוג , נתקלתי במחקר חדש (אוקטובר 2011) שמצא קשר ישיר בין מספר החברים של אדם בפייסבוק  ובין גודל של אזורי מוח מסוימים אצלו. 
חוקרים באוניברסיטת UCL מצאו שככל שמספר חבריך בפייסבוק  גדול יותר, כך גדל הסיכוי שאתה מוקף בחברים "אמתיים" בחיי היומיום.

שאלתי את עצמי "האמנם" ?

800  מיליון  איש משתמשים כיום בפייסבוק כרשת חברתית. מהם אנשים בעלי " מלאי חברים גדול", ומהם בעלי חוג חברים וירטואלי מצומצם.  מן הידוע הוא שמצבו החברתי של אדם והאינטראקציות שלו עם סביבתו/חבריו משפיעות ומושפעות מפעילות מוחית. עד היום אף אחד לא בדק האם מספר חברים וירטואלי משקף את המצב החברתי של האדם בפועל בחיי היומיום, ומהו בעצם הקשר בין אינטרנט ומוח?.

פרופסור גראינט ריס וקולגות, סרקו את מוחם של 165 סטודנטים בעלי פרופיל פייסבוק פעיל, ובדקו במקביל את מצב הרשת החברתית של כל אחד- הן מבחינת מספר החברים בפייסבוק והן מבחינת מספר החברים בחיים האמתיים. את הממצאים,  הם פרסמו   ב Proceedings of the Royal Society.

החוקרים מצאו קשר מובהק בן מספר החברים שיש לאדם בפייסבוק, לבין כמות החומר האפור באזורים מסוימים במוח. אחד מהאזורים הללו הוא האמיגדלה- אזור מוחי שאחראי על עיבוד זיכרון ותגובות רגשיות. מחקר אחר שפורסם לאחרונה הראה שאזור האמיגדלה גדול יותר אצל אנשים שיש להם חברים רבים בעולם האמיתי (כלומר- לא חברים וירטואלים).

המחקר הנוכחי של ריס מאשר שתופעה זו חוזרת גם אצל אנשים עם הרבה חברים וירטואליים.  כלומר, התגובה שמתקבלת במוח, לא מבחינה בין חברים "אמיתיים" וחברים ווירטואליים.

אינני מתיימרת להיות חוקרת מוח וגם לא חוקרת בתחום מדעי ההתנהגות אבל כן שאלתי את עצמי מה קרה לנו מאז האינטרנט ? מאז הפייסבוק?. האם היו עוד מחקרים שבדקו את השינויים שחלים במוח בעקבות השימוש באינטרנט?

כדי לבדוק  את הדברים חיפשתי עוד מחקרים ומצאתי מחקר הטוען שאם רשימת חברי הפייסבוק שלכם ארוכה במיוחד, ייתכן ויש לכם הפרעת אישיות נרקיסיסטית. 

חוקרים באוניברסיטת Western Illinois הצליחו לאתר קשר ישיר בין כמות החברים בפייסבוק  לבין נרקיסיזם.

עוד עדות שהשימוש באינטרנט משפיע על מוחנו.

אם כך האם יהיה נכון לבסס את השימוש באינטרנט/ בפייסבוק במיוחד לאור ההשפעות שלו על מוחנו ואפילו אישיותנו או שעדיף להימנע מהשימוש כדי לנטרל את ההשפעות?

לדעתי האינטרנט והפייסבוק הם בסך הכל כלי, וכמו כל כלי אנחנו צריכים להשתמש בו בחכמה ובשיקול דעת.... אנו חייבים להיות מחוברים לעולם , לילדים שלנו ובכלל למה שקורה אבל אסור שהפייסבוק יחליף את המציאות שמסביבנו, ויהיה חלילה תחליף לחברות אמיתית .

אחד הדברים שהכי מפריעים לי בתרבות הפייסבוק זה  שאם פעם היינו צריכים לשבת על כוס קפה או לאכול משהו ביחד, היום אפשר להסתפק בהודעה יפה ואולי גם להוסיף תמונה. אם פעם בקושי מצאנו זמן לשבת לאכול יחד עם המשפחה, לבנות את הקשר הזוגי ולהשקיע בקשר עם הילדים, היום אפשר לחלק את אותו זמן לחברים וירטואליים למאות ולאלפים. לא פלא שמחקרים מראים כי מעולם לא היינו בודדים יותר (מגזין אטלנטיק). אם פעם חשבנו שחברות אמתית פירושה מוכנות להיחלץ לעזרה ולתת בלא רצון לקבל, היום כבר מספיק לתת "לייק" ואתה בפנים.

ובשביל ההומור: רשימת המפורסים הכי פעילים בפייסבוק

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000579483