האם טלפונים חכמים בכיתת הם רעיון טוב? האם מכשירים אלה ישמשו ככלי למידה חוקי או רק כהסחת
דעת התורמת להתנתקות החברתית של ילדים? הדעות חלוקות לכאן לכאן .
אני
מסתובבת עם השאלות האלו כבר מאז הסימסטר הראשון שבו בחנתי את שילוב הסמארטפונים
בתוך הכיתה במסגרת השיעור "שילוב טכנולוגיות" , בחנו את העניין מכמה
היבטים , גם בעבודה המסקנה הייתה שאם יודעים לשלב אותם נכון זה יכול להיות רק
לטובת התלמידים .
והנה לפני
מספר ימים נחשפתי לפרויקט שנקרא: מסלולרי ....
המסלולרי הוא כלי הדרכה
סלולארי רב חושי המאפשר ל"מטייל" נגישות מידית לתוכן הדרכה עשיר המלווה
תמונות ואמצעי המחשה. פרויקט מסלולרי מאפשר לתלמידים בבתי הספר ברחבי הארץ להיות
שותפים ביצירת מוצר אמתי ולזכות לחשיפת העבודות שלהם בטלפון הנייד. הפרויקט
הלימודי מציע מסלול עבודה ממוקד להכרות עם סביבת המגורים ולתרגול כתיבה על ידי
התלמידים.
איך זה עובד?
יוזמי התוכנית מכשירים אנשי חינוך המאתרים
בתי ספר המוכנים להירתם לתוכנית, כל מה שעל בית הספר לעשות זה להקצות שעות הוראה
ולהתחייב לנסוע לאתרים שהילדים כותבים עליהם.
בפועל מה
שמתרחש הוא:
א. בחירת
אתר או מסלול טיול ע"י הילדים.
ב. בחינת
חומר ההדרכה הקיים כיום למטייל העצמאי .
ד. איסוף
מקורות ספרות רחבים.
ה. סיעור
מוחות – מה מעניין את המשפחה שלי והחברים באתר / מסלול? חלוקה לקבוצות עבודה לפי
תחומי עניין: כתיבה, צילום, וידאו.
ו. יצירת
נקודות הדרכה על פי תבניות כתיבה מוגדרות של המסלולרי.
ז. יצירת
אמצעי המחשה – תמונות, איורים, תרשימים.
ח. צילום
סרטון וידאו – טיול מצולם ומודרך באתר / מסלול.
ט. הדרכת
המשפחות והחברים בטיול.
נשמע מעניין לא?
ד"ר
נתן ברבר ממכון מופ"ת אומר המצדדים בשילוב טכנולוגיה חדשה טוענים שבית הספר צריך להקנות את מיומנויות
המאה ה-21, בין השאר אוריינות מחשבית ויכולת עבודה שיתופית, המבוססת על פרויקטים. לטענתם
של אוהדי הטכנולוגיה, לא ייתכן שבתי הספר יהיו מנותקים מהמציאות. אם הסמארטפונים, הטאבלטים
והאפליקציות הם חלק מחיינו, ומחיי הילדים, עד כדי כך שאיננו מסוגלים לדמיין את חיינו
בלעדיהם, מדוע לא להשתמש בהם לחינוך?
שר החינוך אומר: שאין מקום לסמארטפונים בבית הספר, הוא
טוען שהתלמידים משתמשים בהם כדי לצלם מורים, שהורים נגררים למריבות עם מורים בגלל
החרמות של טלפונים.
ואני אומרת: אנחנו רוצים להתקרב אל הילדים, אנחנו
רוצים להיות רלוונטיים, אז למה לא?
אני מאמינה שלמידה רלוונטית נשארת לטווח ארוך יותר , ניסיתי להיזכר
במה שלמדתי בהיסטוריה בכיתה י"ב , הלמידה הייתה מבוססת בעיקר על שינון , סיכום החומר ולמידה למטרת מבחן. אני
מודה שאני לא זוכרת כלום אולי כותרות אבל לא יותר מזה. אני מניחה שאם הלמידה הייתה
נעשית באופן חווייתי , בדרך של התנסות אני
בטוחה שהייתי זוכרת יותר.
הדעות
לגבי השימוש בסלולארי, חלוקות. המצדדים טוענים שהטכנולוגיה כבר קיימת ברשות
התלמידים, היא זמינה, היא אטרקטיבית עבורם והיא יעילה, אז למה לא לרתום אותה גם
לחינוך. השוללים , ובהם שר החינוך טוענים ששימוש בסלולארי נעשה עד כה לצרכים שליליים
ולכן יש לאסור על שימוש בו בין כתלי בית הספר.
אז מי
צודק?
אני
מאמינה שתלמיד הוא ככל האדם. אם אתה חושף בפניו את האפשרויות המגוונות שגלומות
בטכנולוגיה מסויימת הוא בהחלט יכול להיעזר בהן. אם אתה פונה אליו מתוך כבוד, ומראה
לו שאפשר אחרת הנטייה היא בדרך כלל לקבל וליישם את ההמלצות שלך. יתרה מזו ידוע הרי
ש"מים גנובים ימתקו" ככל שנתנגד לקיומה של טכנולוגיה, נאסור על השימוש
בה ונמתג אותה כמשהו שלילי, כך ניצור יותר עניין ורצון של התלמידים, דווקא להתעסק
עם המכשיר ולא בהכרח בנסיבות חיוביות.
ככל
שמתייחסים בטבעיות לטכנולוגיה ולא יוצרים דמוניזציה סביבה היא משתלבת טוב יותר
בחיינו. כמובן בהנחה שאין מדובר בחברות שמצבן הסוציואקונומי אינו מאפשר שימוש
בטכנולוגיה זו.
הנה
לדוגמה הפעילות המתוארת באפליקציית המסלולרי. כל כך הרבה אלמנטים חיוביים משתלבים
בה.
למידה
חווייתית בשטח. מימוש של חשיבה מסדר גבוה, אלמנטים שקשורים במיומנויות של הלומד
במאה ה-21. כל כך הרבה יתרונות...
כמובן
שאני מסכימה עם דברי שר החינוך שילדים לפעמים משתמשים בפלאפונים שלהם לצורך פעילות
שפוגעת במורים אבל זה רק בגלל שהם לא מכירים דרך אחרת, אם נראה להם שימוש אחר
חינוכי יותר אני בטוחה שהם יעדיפו אותו.
עניין
נוסף יש מורים שעדיין מרגישים שהם צריכים
להיות מובחנים מהתלמידים שלהם, רמת הידע שלהם ואפילו בטכנולוגיות שיש ברשותם. לי
ברור שפנייה אל התלמיד בגובה העיניים על נושאים שרלונטיים לגביו הנטייה שלו היא
לשתף יותר פעולה.
אז..............
מי מפחד מסמארטפונים בכיתה? שר החינוך מוזמן לשנות את דעתו לאחר התנסות
בטכנולוגיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה