חשבון נפש אחד, סמסטר שנגמר ובלוג....

עוד סמסטר נגמר, ואתו גם עוד שלב במשימת הבלוג.....

הסמסטר הזה חוויית הבלוג בשבילי לא הייתה "הכי הכי" כמו שהילדים אומרים...

והיו לכך מספר סיבות: אם אשתמש בשפה של הקורס שיטות מחקר, היו סיבות שקשורות לנחקר (ז"א לי), סיבות שקשורות למחקר (ז"א לבלוג), סיבות שקשורות לתקופה, וסתם סיבות שלא קשורות לשום דבר...

אני אתחיל עם הסיבות שקשורות אליי: התחלתי את משימת הבלוג בשמחה ובששון, הרגשתי שזהו הקורס בשבילי, אני באה מהתחום של החינוך הלשוני והכתיבה כחלק מהחינוך הלשוני הוא תחום שמעניין אותי , שאני שואלת בו את הכי הרבה שאלות, למה זה קשה? איך לגרום לילדים לאהוב אותו? ובכלל אני מתעסקת אתו הרבה? אז למה זה היה לי כל קשה? אולי בגלל שאמרו לי מה לכתוב? אולי בגלל שהמשוב של הסמסטר הראשון הוריד לי את המוטיבציה ? בכל אופן היה לי הסמסטר הזה מאוד קשה לכתוב , היו לי הרבה נושאים לכתוב עליהם אבל ההנחיה של איך הבלוג צריך להיות חסמה לי את יכולת הכתיבה. פתאום במקום לכתוב כמו שהייתי רוצה הייתי מונחית ע"י גבולות משהו שהוא די חוסם לי את היצירתיות אני אוהבת לכתוב בשביל לכתוב.....

סיבות שקשורות לבלוג:   זה מתחיל עם הכמות, כל שבוע צריך לכתוב מה שלפי דעתי מוריד מהאיכות, כמו שכבר כתבתי היו לי הרבה נושאים , רציתי שהם יהיו רלוונטיים , מעניינים , רציתי לכתוב לא רק בשביל לכתוב, היו נושאים שכולם כתבו עליהם ושוב לא מתאים לי להיות כמו כולם...

סיבות שקשורות לתקופה: מבחינה אישית זו הייתה תקופה קשה, אבי חלה והייתי עסוקה בחלוקת הזמן בין העבודה, הלימודים ובית חולים דבר שהקשה עליי מאוד, להגיע הביתה בלילה ולהתחיל לכתוב בסדר חשיבה גבוה די מסובך וקשה , היו ימים שיכולתי לכתוב רק כמה אני חולמת על הכרית....

וסתם סיבות... זו הייתה משימה לא פשוטה בין כל כמות המשימות.......

בכל אופן חשבון הנפש הובן ופנינו לשנה החדשה, לסמסטר החדש....

בראשי המון רעיונות חדשים ומעניינים , מקווה ליישם אותם ולמצוא להם אחיזה במאמרים....

שמחתי לראות את הדיונים שמלומדים קיימו על הרשומה שלי בנוגע לפייסבוק וחקר המוח.....

מקווה להמשיך לכתוב ושאחרים יקראו........יותר נכון יעניין אותם לקרוא.....

שנה טובה ומתוקה לכולם......

מצגת או לא?

במסגרת עבודתי במרכז פסג"ה אני מתבקשת לעיתים להציג את עבודתנו, לרוב אבחר להציג את עבודתי בעזרת מצגת. זה נראה לי הכלי המתאים להעביר את המסרים שעליי להעביר.

אבל כל פעם אני מוצאת את עצמי מנסה ל"המציא את הגלגל, להיות יצירתית יותר, אולי אפילו חדשנית יותר.

בחיפושיי אחריי רקעים משמעותיים, גופנים מיוחדים מצאתי את מאמרו של מורד שטרן על טיפים למצגת שלא תרדים אף אחד.

1.      ככל שתכתוב פחות תשיג יותר, פחות מלל , פחות זמן , אין צורך לכתוב המון , הקהל יודע לקרוא.

2.      תמונות , מעט טקסט הרבה תמונות, לא הרבה תמונות בשקופית אחת אבל גדולות וברורות.

3.      סרטונים רלוונטיים ומצחיקים מכניסים פלפל למצגות...

4.      להתנסות על קהל מוכר וידידותי ולקבל את ההערות שלהם בחיוך.

5.      להסתכל לאנשים בעיניים ולא על המצגת.

6.      להתכונן וללמוד מהטובים ביותר. (זה הויכוח שיש לי תמיד עם המנהלת שלי היא אוהבת לעשות חזרות אני חושבת מיותר..(  

המאמר נתן לי עוד נקודת מבט , נוסף על הצבעים , הגדלים , לפעמים אפילו לשקול אם בכלל זה המקום למצגות.

המורים היום ממהרים להשתמש בכלי הזה ולא בודקים אם להקרין את המצגת לימודית בשיעור כאמצעי המחשה ו/או  כפתיחה לדיון

אולי ניתן בכלל להעלות את המצגת לאתר ולפורום – לצפייה עצמית של התלמידים כפתיח למשימה ו/או כמקור מידע, אליו יצטרכו להתייחס במסגרת המשימה

מה אני רוצה להשיג?

הם לא מפעילים חשיבה על ה"ערך המוסף" – מה ניתן להשיג באמצעות המצגת שלא ניתן להשיג בשיעור "רגיל"

ועוד לא נכנסנו לוויכוח של איזה כלי : powerpoint, prezi, keynote ובטוח יש עוד כלי רבים.....

אבל זה כבר נושא לרשומה אחרת......

לסיכום : אפשר להגיד שהיד קלה על ההדק בנושא מצגות , אני הייתי רוצה לראות את זה אחרת...

אולי נלמד מהטוב ביותר: הסוד מאחורי המצגת של מנכ"ל אפל

שנה טובה ומתוקה

מי מאיתנו אינו מתגעגע אל "השנים הטובות" ההן, פעם קצת מזמן נהגנו לשלוח אגרות ברכה איש לרעהו בפרוס השנה החדשה....

ושוב ראש השנה מגיע... ואיתו המחשבה איך נברך את חברינו ומשפחתנו לקראת השנה החדשה....

כשהיינו ילדים הייתה חנות קטנה של איגרות ברכה, הוא היה מוציא שולחן החוצה , מסדר את איגרות הברכה על השולחן בתוך קופסא שהייתה מחולקת לתאים , כל תא והאיגרת שבו, מסודרות על פי המחיר שלהם.. מהפשוטה ביותר עד המפוארת ביותר זאת עם "הזהבים" ...

היינו לוקחים את דמי הכיס שלנו והולכים לקנות איגרות ברכה , סופרים כמה אנחנו צריכים וזה לא היה מאות כי לא יכולנו לקנות מאות זה היה לכמה בודדים מיוחדים.....

והיום..... מגיע ראש השנה .... במקרה הטוב אנחנו מחפשים איזה תמונה יפה ומצרפים לה את ברכתנו, ובמקרה האחר אנחנו פשוט כותבים "שנה טובה ומתוקה" ושולחים לרשימת התפוצה במייל, מפרסמים פוסט בפייסבוק או שולחים הודעת SMS שלפעמים בגלל העומס מגיעה אחרי ראש השנה....

מספרת המשוררת אדלינה קליין. "היום מקבלים בדואר רק קנסות ובקשות לתשלום של חשבונות. זה לא מעניין בכלל. פעם מבין כל המסה הזו היו מוציאים מתיבת הדואר ברכת 'שנה טובה' יפיפייה".

אז שוב מה עשתה לנו הטכנולוגיה? את החיים קלים יותר? פחות צורך לתקשורת בין אישית?

חסכה לנו כסף נכון, חסכה גם זמן כי לא צריך לצאת מהבית לחפש איגרות ברכה אבל ...

גדי מלכה במאמרו: "השפעת טכנולוגיה והמחשוב על סגנון החיים" טוען המחשב יהרוס כל חברה שהכרנו, יגרום להקמתה של חברה שמאופיינת בעצלות ותפקוד לקוי. העבודה והלימודים ייעשו מהבית או במשרד ובכך יגרום לפרט מצבים של בדידות וחוסר תקשורת עם החברה. מה שאומר אם נקשר לעניין אגרות הברכה , לאט לאט אפילו לברך שנה טובה יעלם מהעולם בגלל הטכנולוגיה....

לעומתו ד"ר ליאת בן דוד במאמרה:" חיים בעולם טכנולוגי", טענה משחר האנושות ועד היום, הטכנולוגיה היא בבחינת ראי להתפתחות חיי האדם בכלל והתרבות האנושית בפרט. מה שאומר שלא נוכל לברוח מהטכנולוגיה, כי האדם מתפתח, הטכנולוגיה מתפתחת והכל משתנה.

 

אני מצד אחד מסכימה לדבריה של ד"ר ליאת אנחנו לא יכולים לברוח מהטכנולוגיה, אנחנו לא יכולים להישאר בחוץ, אך אני גם מסכימה עם גדי שיש דברים שאליהם אסור להכניס את הטכנולוגיה.

אני עדיין חולמת על לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא בפנים את האיגרת המוזהבת הנפתחת עם היונה ובה ברכת שנה טובה בכתב יד, את זה לעולם לא ארצה לשנות.

על אגרות הברכה הישנות והטובות ynet דעתו של כתב  

ההיסטוריה של איגרות הברכה: http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30217

ההפרעה הפסיכו דיגיטאלית שלי

בחיפושיי אחרי נושא לרשומה השבוע נתקלתי במאמר מעניין במגזין TheMarker:

המאמר נקרא: שלח לי שקט/ כך תשימו קץ להפרעות הפסיכו דיגיטליות שלכם. נושאו הוא סמארטפון, האימייל והפייסבוק שלא נותנים לנו מנוח; הם פוגעים לא רק בפרודוקטיביות שלנו, אלא גם במעמקי הנפש וביחסים חברתיים. ושהגיע הזמן לטפל בהפרעה הפסיכו דיגיטלית ולהקל על העומס בעולם המחובר.

הוא מתאר כיצד כל הכלים הטכנולוגיים השתלטו לנו על החיים, וכיצד תופעות שלא היו קיימות נוצרות כתוצאה, מהאובססיה סביבם...

ואז יום אחד בפתחי את הרדיו בבוקר שמעתי איך גם שם נערך דיון על אותו מחקר בדיוק, החוקר דיבר על העובדה שהמוח שלנו מחפש לו תעסוקה כל הזמן ואם אין לא את זה הוא מרגיש אי נוחות ולכן הצורך לחפש תעסוקה כל הזמן. כמה עלינו לתת למוח שלנו לעיתים לנוח כדי שיוכל להתחדש ולמצוא רעיונות חדשים.

חשבתם פעם כמה פעמים ביום אתם בודקים את הטלפון שלכם? תופתעו לדעת שלפחות 150 פעם....

או כמה פעמים ביום אתם בודקים אם הגיע אליכם מייל או לא? פעם היינו צריכים לחכות להגיע למשרד או הביתה כדי לבדוק היום אנחנו עושים את זה אפילו ברמזור.

אתם זוכרים את התופעה של אימא שמנדנדת את הילד שלה כדי שיירדם, באיזה שלב לכל אימא קרה שהיא נדנדה עגלה ריקה.

אותו דבר קורה לנו עם הפלאפון אפילו שהוא לא מצלצל אנחנו כבר שומעים את הרטט שלו בכיס.

וכמה כמונו שלא יכלו ללא שעון לא עונדים היום שעון כלל אלא משתמשים בשעון של הפלאפון?

למה אנחנו לא נהנים מהכיף של לבהות לפעמים ולא לעשות כלום?

בשנה שעברה נסעתי לטיול עם הילדים שלי בהתחלה היה לי פלאפון , סמארטפון יותר נכון, כל עצירה כל רגע הייתי עסוקה בלבדוק אם הגיע מייל אם הגיעה הודעה .... באחד הימים הוא הפסיק לפעול... בהתחלה ההרגשה הייתה של חוסר אונים מה אני אעשה עכשיו? מחוסר ברירה השלמתי עם הרעיון .... נוכחתי לדעת שהטיול היה מהנה יותר ולא תלוי עדכון פשוט כמו פעם...

המאמר מציג אפילו תופעות פיזיות שקורות לנו בעקבות השימוש , חוסר ריכוז, חוזר קשב....

המאמר מציג את מחברת הספר "מלכודת ההסחה", פראן בות, שמציעה לשקול "גמילה דיגיטלית".

כמו לענוד שעון בחזרה, כמו לכבות את הסלולארי בלילה, כמו לא להשתמש באמצעים דיגיטליים בסופי שבוע....

אני חושבת שאלו רעיונות טובים , השאלה אם אני מסוגלת? היום זה נראה לי מאוד קשה , אבל אם נחזור לסיפור של החופש זה אכן אפשרי....

מה שבטוח שאני מסכימה למשפט האחרון שאומר: בין אם באמצעים טכנולוגיים ובין אם באמצעים התנהגותיים, די ברור שהטכנולוגיה קצת יצאה משליטה. ריסון המפלצת הדיגיטלית חשוב לפרודוקטיביות שלנו בעבודה, אבל גם לאיזון הנפשי שלנו ולמערכות היחסים עם היקרים לנו.

הקיץ כולנו דיגיטליים

חודש יולי ! כשאני הייתי ילדה זה היה הזמן לקייטנות , לבריכה , לים, גזירות הדבקות....

השנה, בהובלת אגף טכנולוגיות מידע במנהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך יזמו קייטנותווירטואליות. הרציונל מאחורי יוזמה זו נבע מהרצון לחבר בין השהייה של תלמידים במחשב, באינטרנט ובעולם המקוון לפעילות למידה ערכית בחופשה תוך כדי השבחת אוריינות המחשב, על ידי לימוד מיומנויות וכלי טכנולוגיים חדשים.

הקייטנה  תאפשר לתלמידים לגלות וללמוד טכנולוגיות תקשורת ומידע חדשניות ומעשיות תוך השבחת אוריינות המחשב והמידע שלהם.

אני שואלת את עצמי? איפה המלחמה שלנו על היכולות החברתיות של הילדים? באחת הרשומות דיברתי על החיבור לילדים מהמקום שלהם , אבל במקרה הזה אני אשאל עד כמה?

מתי המשחק של הילד במחשב חוצה את קו הגבול בין כיף לבין התמכרות מסוכנת?

האם זה בסדר שאנחנו ההורים במקום להגביל את הילדים בשעות מחשב , נהיה אלה שנרשום אותם לקייטנות האלה? במקום לגרום להם לצאת לטבע נשאיר אותם שוב כזומבים מול המחשב באמתלה שהם משביחים את היכולות האורייניות שלהם.

לין גרנרוט קפלן בכתבתה האם הילד שלך מכור למחשב? טוענת שאין הגדרה ברורה לגבי הגבולות , אבל יש הסכמה שכל הורה יודע, או לפחות צריך לדעת ,את הגבול של ילדו.

בכתבה מסופר על מחקר שנעשה על ידי משרד החינוך בקרב 17,000 תלמידים ביחס לשימוש במחשב. 67% מההורים מתירים שימוש במחשב ללא הגבלה 62% אינם משוחחים כלל על מה שהילדים שלהם עושים במחשב.

נתונים, שמחזק את הטענה שההורים הם האשמים.

אם כך, מדוע משרד החינוך יוזם קייטנות מחשב בקיץ? למה משרד החינוך מעודד תלמידים להשתתף בקייטנות כאשר כל ילד שישתתף יועבר שמו למנהל בית הספר ואז אולי יקבל ציון טוב יותר?, יוכל להיות נאמן מחשב? להוביל את חבריו? ומה עם אלו שהלכו לים ? שמם גם יועבר למנהל?

מכל מה שנאמר אפשר לחשוב שאני לא בעד המחשב ואני לא בעד הטכנולוגיה....

אני כן בעד המחשב וטכנולוגיה אבל הייתי רוצה לראות את הילדים בקיץ משחקים בחוץ, הולכים לים ולבריכה , קוראים ספרים ושאת המחשב ישאירו קצת בצד . יהיה להם מספיק זמן גם בשבילו.....

פייסבוק והקשר לחקר המוח

האם השימוש באינטרנט, ובעיקר הפייסבוק גורמים לשינוי במוח האדם?

בשיטוטי בחיפוש נושא לכתיבה בבלוג , נתקלתי במחקר חדש (אוקטובר 2011) שמצא קשר ישיר בין מספר החברים של אדם בפייסבוק  ובין גודל של אזורי מוח מסוימים אצלו. 
חוקרים באוניברסיטת UCL מצאו שככל שמספר חבריך בפייסבוק  גדול יותר, כך גדל הסיכוי שאתה מוקף בחברים "אמתיים" בחיי היומיום.

שאלתי את עצמי "האמנם" ?

800  מיליון  איש משתמשים כיום בפייסבוק כרשת חברתית. מהם אנשים בעלי " מלאי חברים גדול", ומהם בעלי חוג חברים וירטואלי מצומצם.  מן הידוע הוא שמצבו החברתי של אדם והאינטראקציות שלו עם סביבתו/חבריו משפיעות ומושפעות מפעילות מוחית. עד היום אף אחד לא בדק האם מספר חברים וירטואלי משקף את המצב החברתי של האדם בפועל בחיי היומיום, ומהו בעצם הקשר בין אינטרנט ומוח?.

פרופסור גראינט ריס וקולגות, סרקו את מוחם של 165 סטודנטים בעלי פרופיל פייסבוק פעיל, ובדקו במקביל את מצב הרשת החברתית של כל אחד- הן מבחינת מספר החברים בפייסבוק והן מבחינת מספר החברים בחיים האמתיים. את הממצאים,  הם פרסמו   ב Proceedings of the Royal Society.

החוקרים מצאו קשר מובהק בן מספר החברים שיש לאדם בפייסבוק, לבין כמות החומר האפור באזורים מסוימים במוח. אחד מהאזורים הללו הוא האמיגדלה- אזור מוחי שאחראי על עיבוד זיכרון ותגובות רגשיות. מחקר אחר שפורסם לאחרונה הראה שאזור האמיגדלה גדול יותר אצל אנשים שיש להם חברים רבים בעולם האמיתי (כלומר- לא חברים וירטואלים).

המחקר הנוכחי של ריס מאשר שתופעה זו חוזרת גם אצל אנשים עם הרבה חברים וירטואליים.  כלומר, התגובה שמתקבלת במוח, לא מבחינה בין חברים "אמיתיים" וחברים ווירטואליים.

אינני מתיימרת להיות חוקרת מוח וגם לא חוקרת בתחום מדעי ההתנהגות אבל כן שאלתי את עצמי מה קרה לנו מאז האינטרנט ? מאז הפייסבוק?. האם היו עוד מחקרים שבדקו את השינויים שחלים במוח בעקבות השימוש באינטרנט?

כדי לבדוק  את הדברים חיפשתי עוד מחקרים ומצאתי מחקר הטוען שאם רשימת חברי הפייסבוק שלכם ארוכה במיוחד, ייתכן ויש לכם הפרעת אישיות נרקיסיסטית. 

חוקרים באוניברסיטת Western Illinois הצליחו לאתר קשר ישיר בין כמות החברים בפייסבוק  לבין נרקיסיזם.

עוד עדות שהשימוש באינטרנט משפיע על מוחנו.

אם כך האם יהיה נכון לבסס את השימוש באינטרנט/ בפייסבוק במיוחד לאור ההשפעות שלו על מוחנו ואפילו אישיותנו או שעדיף להימנע מהשימוש כדי לנטרל את ההשפעות?

לדעתי האינטרנט והפייסבוק הם בסך הכל כלי, וכמו כל כלי אנחנו צריכים להשתמש בו בחכמה ובשיקול דעת.... אנו חייבים להיות מחוברים לעולם , לילדים שלנו ובכלל למה שקורה אבל אסור שהפייסבוק יחליף את המציאות שמסביבנו, ויהיה חלילה תחליף לחברות אמיתית .

אחד הדברים שהכי מפריעים לי בתרבות הפייסבוק זה  שאם פעם היינו צריכים לשבת על כוס קפה או לאכול משהו ביחד, היום אפשר להסתפק בהודעה יפה ואולי גם להוסיף תמונה. אם פעם בקושי מצאנו זמן לשבת לאכול יחד עם המשפחה, לבנות את הקשר הזוגי ולהשקיע בקשר עם הילדים, היום אפשר לחלק את אותו זמן לחברים וירטואליים למאות ולאלפים. לא פלא שמחקרים מראים כי מעולם לא היינו בודדים יותר (מגזין אטלנטיק). אם פעם חשבנו שחברות אמתית פירושה מוכנות להיחלץ לעזרה ולתת בלא רצון לקבל, היום כבר מספיק לתת "לייק" ואתה בפנים.

ובשביל ההומור: רשימת המפורסים הכי פעילים בפייסבוק

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000579483

בונים אתר ב- html

אז מה זה HTML?

HTML   היא "שפת האם" של הדפדפן שלך.

שפת ה -, HTML הומצאה בשנת 1990 על ידי מדען בשם טים ברנס-לי. מטרת שפה זו הייתה להקל על מדענים באוניברסיטאות שונות לגשת זה למסמכי המחקר של זה. הפרויקט הפך להצלחה גדולה מעבר למה שטים ברנס-לי דימיין. ולמעשה על ידי המצאת ה-HTML  הוא הניח את היסודות לרשת האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה היום.

 HTML היא שפה שמאפשרת הצגת מידע (למשל, מחקרים מדעיים) ברשת האינטרנט. מה שאנחנו רואים שאנו צופים בדף אינטרנט זה תרגום קוד ה-HTML על ידי הדפדפן שלך. כדי לראות את קוד ה-HTML של דף אינטרנט, פשוט הקש על "View" בתפריט הראשי של הדפדפן ובחר ב-"Source".

מה משמעות השם HTML?

HTML  הם ראשי התיבות של "HyperText Mark-up Language" -

• Hyper ההיפך מלינארי. בימים הטובים - כשעכבר היה משהו שחתול תופס - תכניות מחשב רצו בצורה לינארית: כשהתוכנה ביצעה פעולה אחת היא התקדמה לשורה הבאה ולאחר מכן, עוד שורה וכך הלאה. אבל HTML שונה - אתה יכול לשוטט לאן שאתה רוצה , בכל שלב שאתה בוחר. למשל, אינך חייב לבקר באתר MSN.com לפני שאתה מבקר באתר HTML.net.
• Text מסביר את עצמו.
• Mark-up העיצוב שאתה עושה בטקסט. אתה מסמן את הטקסט באותו אופן שאתה עושה זאת בתוכנה לעריכת טקסט עם כותרות, תבליטים, טקסט מודגש וכו'.
• Language   זה מה ש-HTML. זוהי שפה שמשתמשת בהמון מילים באנגלית.

סמסטר קיץ... מחציתו כמעט כבר מאחורינו ובו קורס שעבורי סוגר מעגל.....

הרומן שלי עם התקשוב התחיל בתוכנית שנקראה "מח"ר 98" זו הייתה רפורמה מרחיקת לכת, פרי עבודתה של ועדה בראשותו של פרופ' חיים הררי, נשיא מכון ויצמן לשעבר, שמטרתה להעניק לבוגרי בתי הספר בישראל מידע בסיסי וחיוני במדעים וטכנולוגיה. "נקראתי לדגל" כמו שאומרים , מנהלתי דאז חיפשה מישהו עם גישה לטכנולוגיה, עד אז לא ידעתי שטכנולוגיה היא "הג'וק שלי."

מנהלת בית הספר רצתה אתר לבית הספר, יכול להיות שכבר אז היא גילתה את הפוטנציאל השיווקי, ואני נתבקשתי לבדוק איך עושים את זה....

בעיריית עפולה כל אתרי בית הספר ישבו על הפלטפורמה של אורט, והתחלנו לבדוק איך עושים את זה , היו שם ראשי פרקים מאוד מוגדרים ואנחנו רק הוספנו מידע, לא חזותי בעליל. (ניסיתי למצוא את האתר שלנו ברשת אבל הוא כבר נמחק)

לאחר מכן עברנו  ל- TIK-TAK , http://www.tik-tak.co.il/web/index.asp?codeClient=701 כן כן הוא עוד קיים, אבל גם פה לא ידעתי מה קורה מאחורי הקלעים, קיבלתי כותרות הוספתי מידע... נחמד , קל , בלי הרבה חשיבה... העתק הדבק

ואז עברנו ל- tzafonet  שוב פלטפורמה שלא קיימת בעולם הזה יותר , גם פה העתק , הדבק....

ועוד שלב.... עברנו ל-  sharepoint של מט"ח , פה כבר קצת יכולתי לשלוט מאחורי הקלעים, אני קבעתי את העיצוב, אני קבעתי את מבנה הדף, אבל עד פה.... לא איך החלקים של הדף ייראו.

נכון להיום כל בתי הספר בעפולה יושבים על googlesite, פלטפורמה נוחה לתפעול גם למורה הכי לא טכנולוגי.....

אבל שוב אני יכולה רק להשתמש במה שגוגל רוצה שאני אשתמש....

ואז ...... מגיע יאיר צדוק..... ואומר שנלמד HTML? מה זה HTML? בטוח שהוא קשור לתקשוב?

הוא הסביר שסוף סוף נוכל לדעת את מאחורי הקלעים של האתרים שלנו, איך באמת אפשר לשנות מסגרות, עיצוב, להכניס לאתר כל מה שאנחנו רוצים בלי שאף אחד יגיד לנו מה ואיך לעשות....

בשבילי זו ממש חגיגה.....

אני שייכת לקבוצת האנשים שצריכים להבין "איך זה עובד" ולא בהכרח לעבוד באופן שבלוני. הקורס של יאיר נותן לי אפשרות גם לראות "איך הדברים עובדים?" וגם להשפיע, לשנות, לגוון ולקבוע. המיומנויות שאנו לומדים אני רואה איך מידת ההשפעה שלי על "איך ייראו הדברים " הולכת וגדילה, וזו הנקודה שבה אצלי מתחילה החגיגה. היצירתיות, השינוי, העדכון, הם המשתתפים החשובים בחגיגה שלי....

מעבר לחגיגה הפרטית, אני תמיד שואלת את עצמי: איך אני יכולה להביא את הידע שאני רוכשת במכללה לדלת הכיתה? אמנם אני בהחלט  לומדת לצורך התפתחות עצמית, אבל אני גם תמיד מנסה ללמוד דרכים שיהפכו  את ההוראה שלי לרלוונטית יותר.....

אם נחזור לעבר , הייתה לי קבוצה של תלמידים מצטיינים ,איתם בניתי אתרים דרך ה- WORD,  ושמרנו ב- HTML. זו הייתה חגיגה ... עוד לא למדו על סדר חשיבה גבוה... אבל חיפשו דרך להעצים את התלמידים המצטיינים וזו הייתה הדרך שלי....

גם היום אני מוצאת את עצמי חושבת במהלך השיעור של יאיר איך אני יכולה ללמד את התלמידים HTML וכל ילד יבנה לו אתר משלו....

אז אין ספק זה הולך להיות סמסטר מאתגר...

ועכשיו לעבודה....